|
יוני 91 לא התראנו משהו כמו 15 שנה ,פתאום שנינו בפרשת
דרכים ובנוסף מתראים.
נפלה החלטה נוסעים. לאן?למצוא גלים. מתי?בעוד עשרה ימים. יעד אינדונזיה ,
הוואי ומקסיקו.
טוב אבל איך אפשר אני עם דרקון ישראלי ולנו הישראלים עוד לא מותרת הכניסה .אל
דאגה נארגן דרקון וכך היה אחרי עשרה ימים עברו ואכן היינו על מטוס הוא עם
אמריקאי ואני עם"מאומץ"אמריקאי .
כמו גדולים עברנו ביקורת דרקונים הכל דפק כמו בתכנון.הנסיעה לקוטה היתה קצרה
הלכנו על המלון הכי מפנק גג 35$ התגלגלנו מצחוק שיא הפינוקים חדר על המים
ושנינו לא מפסיקים להנות מהעובדה שהצלחנו .קבלת הפנים בקוטה היתה מיסטית משהו,
קבוצה של שלושים גברים ונשים באמצע הרחוב מנגנים על קסילופונים ירח מלא מעל
ריחות של יסמין , ריח של מזרח ריח של בליל ריחות משהו משכר חושים ובנוסף
הגענו למקום "שאסור" עלינו וזה עושה את זה יותר מתוק ממתוק.היינו באופוריה
הגענו דרך מצרים ותיאלנד מצרים היתה מעין הכנה למיסטיות פירמידות חיפושיות
ומסבחה אמיתית,ראינו בזה התחברות חלקה לבאות ובאמת כך היה .תיאלנד היתה מעבר
מהיר ובאמת רק חיוני למעבר .
פרק ב
מה שכן בתיאלנד היו חוויות קולינריות במיוחד ברחובות הדבר שהשאיר עלי רושם
חזק היה (לא כלבים)דווקא אפרוחים בני יומם שמוחזקים בסל קש גדול מספיק להכיל
מאות אפרוחים בני יומם וליד ווק ענק, שמן עמוק וגברת חייכנית מוכרת לך "פריד
ציקן ספרינג"עלה פנה.....שתבינו הם חיים מציצים וממש לא יודעים מה יקרה להם
בעוד שניות או דקות אחדות.
אני מתה על אפרוחים אבל האמת כשהם מוגשים לי על הצלחת בתוספת פטריות ותפוחי
אדמה .אבל יש גבול של אכזריות שאני מוכנה לראות .ושם היה הגבול .....
התחנה הבאה היתה חניה קצרה בסינגפור משם עצירה של כמה שעות בגאקרטה (אינדו)פחות
סימפטי, מוסלמים אדוקים ורק זה היה חסר לנו להתפס גם עם דרקונים שלא בדיוק
שלנו, גם עם דרקונים ישראלים שלנו(להמשך הטיול)וגם כמה חומרים לא בדיוק "חוקיים
"שני גלשנים ומבט שלא כדאי להסתכל עליו ישר לעינים...לא מסמים כמובן אבל
כשאתה לא ממש מנוסה בלשקר יש מצב שאתה לא בדיוק עונה לקריטריונים של אנשים
נקיי כפיים...ונראה לי שזה קשור להתנהגות פיזית וגם העינים .מתחמקות משהו ,
שני קמיקזים עם רשיון .עם חלום שבטח לא יענין אף מוסלמי באינדונזיה באם
נתפס.שתבינו אף אחד חוץ מאתנו ומי "שהלווה "לנו את הדרקונים גם לא ידע בדיוק
לאן אנחנו נוסעים ידעו שיש נסיעה אך לא לאן . היינו כל-כך נחושים ללכת על
התכנית ששום דבר לא עצר אותנו.ולהפך משהו מטורף הניע אותנו, הראשוניות
והסיכון טריגר לא קטן לאנשים הרפתקניים
הלילה הראשון בקוטה היה חזק .קבלת הפנים אומנם לא מיוחדת בשבילנו אבל התיזמון
שלנו להגיע למלון ולהניח את הדברים לצאת לרחוב ואלוהים איזה קרנבל לעינים
לאוזנים לאף לחושים הכי חבויים שבתוכך יוצעים מלוא העוצמה ואתה פשוט מרחף בין
חלום למציאות.בשבילי וגם לבן זוגי זאת היתה פעם ראשונה של מסע ללא גבולות זמן
אמנם תכנית ראשונית היתה לחפש את הגל מעבר לזה אינדונזיה היתה יעד ראשון במסע
.
פרק ג
התחלנו להסתובב ברחובות קוטה בתים מאבן נמוכים מאד פשוט אך מטופח , מהר מאד
קולטים עד כמה האסתטיות של הבלניסטים יפה ונעימה בכל כניסה לבית היה מזבח קטן
עם קערית מנחה של המזון שבני הבית יאכלו ממנו היום .מנחה לאל בודהה ,יסמינים
מכל הצבעים ,ריחות של קטורת , בליל של צלילם הומה בבני אדם מכל הצבעים שלל של
שפות חייכנו אמרנו לעצמנו טוב מהיום אפשר להיות מאיפה שבא לנו אז מי שישאל
היום אנחנו פורטוגזים צחקנו החלפנו מבט ידענו שעשינו זאת.
החלטנו להכנס למסעדה היא היתה ענקית פתוחה לרחוב אין קירות רק סככה מעל
ועשרות שולחנות המקום היה מפוצץ באנשים סועדים ,15 טבחים עומדים מקפיצים
מטגנים מבשלים הכל חי על המקום.אקווריום ענק מלא בלנגוסטות רק תצביע תבחר וזה
שלך איך שתרצה, בחרנו לנגוסטה אורך חצי מטר ומשהו כמו 2 קילו בשר לבן רך
ובקשנו אותו מבושל ועליו חמאה ושום מומס חסלנו בתאווה את כולה וליד שתינו
קוניאק משובח .מצאנו את עצמנו מאושרים הצלחנו אנחנו כאן יושבים אוכלים שתי
קילו לנגוסטה can you fu..ing belive it?
(אלקאידה רק התחיל את צעדיו באזור) עדין לא כדאי אפילו לדמיין אותנו נתפסים ,במדינה
מוסלמית
הקטע הוא שאנחנו הסתובבנו עם שתי זהויות במעבר בין מצרים לתיאלד עדין השתמשנו
בזהות הישראלית קנינו את כרטיסי הטיסה לסינגפור ואינדו בתיאלד כבר עם זהות
אחרת כך שיכול להיות ששלטונות תיאלנד חושבים שאנחנו עד היום שם כי בעצם לא
יצאנו מאז שנכנסנו לפני 12 שנה. עברנו לזהות אחרת קיוונו שלא יהיו עירנים
מספיק לשאול בגאקרטה ורק בטח לא בחיפוש היה לנו כמה שעות של המתנה בין האיים
עד באלי אך באמת עבר בשלום .יצאנו שבעים מאושרים לרחוב יודעים שמחכה לנו חדר
מפנק ועוד הרבה ענין לפנינו בדרך למלון שכרנו טוסטוס החלטנו שאם יש גיפ אז
שיהיה כבר טוסטוס בשביל "הגיחות הקטנות בתוך קוטה ,הלכנו על הכי טוב וכמו
שהיינו אומרים "עכשיו ,הכל והכי טוב שאפשר"ושנינו הבנו אחד את השני טוב טוב
בענין הזה.....הלכנו על כל הקופה
פרק ד'
את הטוסטוס החלטנו לאסוף למחרת בבוקר המשכנו ברגל לתוך העיר בדרך עצרנו בבית
קפה באחד הרחובות הראשים של קוטה יורד לכיוון הים כל השולחנות פונים לרחוב
אתה יושב כמו באודיטורים לכיוון הרחוב תפסנו פינה וישבנו להשקיף על הקטע של
העיר אהבנו מה שראינו אין סוף של אנשים מכל העולם סביבך העונג היה אדיר .
לקחנו קוטג על הים החזרה לחדר היתה מתוקה .
אני שומעת רעשים מתעוררת לתוך ים כחול חול לבן סביבי מקדשים מניטוריים צמחיה
עד למים הכל חי נושם וירוק ריח המתוק של פירות מגישה לי אשה חיכנית ואומרת "דטס
פור יו מאדם אנד יור אסבנט" ואני מחייכת שכחתי ,אנחנו בעצם הגענו כזוג נשוי.
אז בצלחת היו חתוכים פירות טריים פלחים של אננס ,פפאיה ,מנגו ,בננות , פרי
התאווה פסיפלורה טוסטים ודבש כך מהיום היינו פותחים את היום שלנו בבאלי
החלטנו שקוטה תהיה בסיס יש גיפ יש טוסטוס ויש גיחות וחזרות לבסיס כשאין גלים
יש אגמים יש מפלים יש ערים באלי יפה,כל יום בבוקר היתה אותה אישה אצילית
שואלת את אותה שאלה "יו וואנ אי פלט יור אייר" "יו וואן מי דו יו מסז"
להתעורר לשמש העולה מאחור ים פתוח פרוס לרגליך לאשה שמגיעה כל בוקר עם הפירות
וטוסטים (לחם מצרך נדיר) גזיבו מעץ עם מרפסת ענק על המים שימש כניסה טבעית
ישר מהשולחן למים מהערסל למרפסת שבחדר וכך התחיל היום ,מתנעים את האוטו ויעד
ראשון פדנג פדנג הנסיעה בכביש בצד שמאל משום מה נראתה לי טבעית ביותר .הגלים
היו בדרך, החודש היה סוף יוני נסענו לבדוק איך נראה פדנג פדנג .
פרק ה'
הדרך לפדנג עברה בכמה כפרים בכל פעם שעברנו כפר היה שער שעליו היה צלב קרס זו
היתה הרגשה מאד מוזרה למרות שידענו כי הצורר היטלר הפך את הצלב של האינדו
והשתמש בו להיפך ממה שהוא מסמל עדין היתה הרגשה מאד מאד מוזרה לראות את
הצלבים על פיתחי בתים שערים לכפרים ואפילו מקועקעים על גופם של אנשים התבדחנו
ואמרנו בטח יש פה כמה נאצים שמצאו מקלט באינדו ומרגישים "בבית"הדרך היתה
ציורית למדי שדות אורז רועה אווזים שמעבירים להקה משדה לשדה בכל כפר שעברנו
עצרנו לראות מה "ההתמחות של אותו כפר אז היו כפר שהאוכלוסיה עסקה בבדים צביעת
תפירת בגדים ,היה כפר שהיו בו רק אנשים שעסקו בתכשיטים והכל היה סביב זה, היו
חוטבי עצים שעבדו עם כלים מאד פרימטיבים אך הכל באסתטיות מופלאה הכל נקי
ומתופח. פרחים ויופי בכל פינה אנשים שמחים ומקבלי פנים ידענו כי אין גלים
באותו יום כך שלקחנו לנו את הזמן לגלות את האזור ולהגיע לפדנג כדי לבדוק
ולהיות מוכנים ליום בו יגיע הגל.
התחזית היתה שתוך ימים מגיע הסוול.
התחכחנו באנשים שאלנו שאלות כיאה לישראלים סקרנים אך את הזהות האמיתית לא
אמרנו לאף אחד בעקרון כל הזמן שיקרנו בענין הזהות פעם מאיטליה פעם מברזיל ורק
פיללנו שלא יהיה מצב שמישהו יגיד אהה אני מדבר איטלקית ולך תשכנע אותו שנולדת
באיטליה וגדלת בגרמניה ואתה מדבר בעצם רק אנגלית....חוויה בפני עצמה להמציא
לך זהות יום יומית.
אתה שואל את האינדונזי מה שמך?והוא עונה וואיאן
שני מדה את השלישי קטוט וכן הלאה וכן הלאה מסתבר שיש להם כולם את אותם שמות
לפי סדר בכור, אמצעי וקטן. חשבנו שעובדים עלינו אך מהר מאד הבנו שאכן זה כך
מאד לוגי במובן מסוים למה להסתבך בשמות נולדת ראשון זה שמך שני וכן הלאה וכן
הלאה.....יש שיטה והיא עובדת.הבלניסטים מאד חרוצים איטיים אך יסודיים משהו
שניתן להערכה מצד שני הם גילו את מקור ההכנסה העיקרי מהתירות והם מסוגלים
לרדוף אותך לכל פינה לשכנע אותך שתקנה מהם לפעמים זה מגיע עד למצב פיזי לוחץ
אך לקחנו את הדברים ברוח טובה .פדנג נראה מבטיח לאתר גלישה פגשנו שם כמה חברה
מאוסטרליה שהיו להוטים לקראת הבאות הסתחבקנו שתינו בירות וישבנו לצפות בחוף
שבקרוב יביא איתו גלים ,גלים שחלמנו עליהם קראנו עליהם שמענו עליהם ורק עוד
לא היינו בתוכם.ענין של ימים וההתלהבות היתה בשיאה.
פרק ו'
הגלים היו בדרך יכולת לראות את הים מקבל צורה של קורדורוי (מכירים את המכנסים
עם הבליטות)ל op היו מכנסים אגדיות מקורדורי בצבעים חזקים ולי היו כאלה
סגולות קצרות והחלטנו לקרוא להתעוררות של הים בשם המכנסים שלי ה"קורדורוי"לנו
היה זמן. באלי הציע לנו אין סוף אפשרויות בילוי וגלישה. למחרת החלטנו לבדוק
את פדנג הנסיעה שוב היתה חגיגה לארבעת החושים הכל כל כך חי עד כדי כך שלפעמים
היינו עוצרים ולא מאמינים אנחנו באינדו גן עדן עלי אדמות.לאתר של פדנג אפשר
להגיע עד נקודה מסוימת עם הרכב ומשם צריך לרדת את המצוק ברגל משהו כמו
קילומטר או שניים הכל היה די פראי אפשר היה לראות שביל שהולכי רגל מן הסתם
היו שם לפנינו אך גישה מוטורית לא התאפשרה הגענו לצוק העומד מעל הנקודה
והמראה היה משתק למעלה היתה חושה קטנה עם כמה גלשנים משהו שמזכיר מאד את סיני
בימים הבטוליים שלה.
החלטנו לרדת לחוף וזה עוד ירידה בתוך מהרה דומה לראש הנקרא....הגלים עוד לא
הגיעו אך הקורדורוי היה שם כבר מלוא העוצמה החלטנו לבלות את היום בבטלה ולתת
לבלניסתים לעשות בנו כרצונם ...וזה אומר מסז ,טוב מסז, צמות בשער ,טוב צמות
מנגו ואננס, טוב נו מסז לרגלים טוב נו כל היום סביבך רק לענג ולתת לך וכמובן
אל תשכח את הרופיה בסוף וגם דולר יכול לעשות את זה יותר מתוק אז בעקרון אנחנו
יושבים בפדנג מסתכלים על הים וחבורה של נשים מגלגלות אותנו מצד לצד ורק עושות
לנו טוב לגוף ולנשמה מה יכול להיות רע?מימין למערה ומשמאל למערה רק תבחר את
הגל.הריף נראה די אכזר אך שום כלום לא ירתיע אדם שרוצה להיות במקום הכי הכי
בעולם לגלישת גלים ואכן כך היה. את השקיעה רצינו לראות מלמעלה. התחלנו להעלות
חזרה שלב שלב קודם עם החושה ושם עוד עצירה מדסקסים עם כולם אנשים ברגוע מחכים
לגל.שלב שני חזרה לרכב עוד הליכה אך הכל ברגוע איך לא כל היום מעסים אותך
וכבר לא נעים לך אז אתה מזיז את עצמך,הרגשה מופלאה להיות במקום שהזמן בו לא
קיים אין מגבלות רק הדבר הבא.חזרנו לקוטה היתה מסיבה גדולה במועדון הכניסה
אליו היתה צינור אחד גדול אתה עומד בתוך גל ולא רק גל גם בצינור טוב הרי
ההרגשה האמיתית ידועה אך אפילו הכאילו מכניס אותך לבעבוע של אדרנלין הוקרנו
אין סוף סרטי גלישה מוזיקה שמטריפה את החושים ולקינוח סרט מס 1 של ארנולד
שחור שחור(שוורץנגר)termineter 1 אהה? איזה שילוב מוזר לא.
פרק ז'
עזבנו את פדנג וידענו מחר אני כאן חזרה לגלים את הערב העברנו בבילויים כמנהג
העיר קוטה לנגוסטה היה המאכל המועדף עלינו הפעם עם בקבוק יין והרבה מאד
התרגשות לקראת המחרת הגלים היו כבר שם ד היה אחוז התלהבות שרק גולש מכיר "כשמגיע
הגל"הוא תופס אותך בכל רמח אבריך זה הגיע לשיא כשפגשנו בעוד כמה חברה
מאוסטרליה שפמפמו את האווירה הסוול הגיע והם שותים וקולניים בטירוף ואנחנו
תמיד בשלווה שלנו נוגעים לא נוגעים בהשתוללות...
5 בבוקר אנחנו כבר בתוך הגיפ לכיוון אולו שני גלשנים ד ואני הגענו עם הזריחה
עמדנו על הצוק ולא האמנו למראה עיננו גל מושלם בימין וגל מושלם בשמאל ירדנו
למטה במים לא היה אף אחד האוסטרלים לא נראו בשטח רק הנשים הבלניסטיות החרוצות
לוכדות אותך איך שרגלך דורכת על החול הם באו לד והפעם הוא היה פחות נחמד
אדרנלין רץ לו בגוף והמוח היה נעול להכנס למים הוא "ניער"אותם מעליו עשה
מתיחות נתן לי מבט שהנה זה קורה הגל המיוחל שם מושלם אין אף אחד במים התנאים
מושלמים הוא הסתובב וזרק לי מקווה שהנשים לא יקללו אותי הוא הרגיש לא נוח
שהוא היה קצר איתם ודחה אותם בחדות ,הנשים מילמלו כמה משפטים אחריו כשהוא
נכנס למים הם פנו אלי ואני הייתי כבר יותר פתוחה להצעות במצבי בוקר, יום חדש
אנחנו באולו יש גל מושלם וד סוף סוף במים הם פינקו אותי בפירות טריים מסז
לרגלים עליתי לחושה למעלה לצלם אני עומדת על הצוק מסתכלת ימינה ומתחילה לצלם
גלים גובה 1.20 סמ" וד יורד גל מושלם אני דופקת את הסרט לכל אורך הגל ארוך
ומושלם מסתובבת לקחת את הקפה שלי מהבר חוזרת לעמדת צפיה מסתכלת שוב ורואה צבע
אדום סביב ד והוא הולך והקטם נע איתו אדום
הוא מחזיק בראש הבנתי ישר שהוא נפצע
.אני צריכה עוד אדם איתי לבדוק מה קרה מה מצבו של ד להעלות את הגלשנים להשיג
עזרה לקחתי את הבחור שהיה בחושה באלניסט שנינו יורדים למטה אנחנו מגיעם ל הוא
שותת דם חור עמוק בראש מאחור ,שלא מפסיק לדמם ועל הגב כמו שתי ידיים ששרטו
אותו מלמעלה למטה הוא אומר לי בשלווה שלו הם קיללו אותי הנשים תראי את הגב
כמו שתי ידיים ובאמת כך זה נראה שריטות עמוקות ומדממות הריף ידוע כריף מאד חד
ורדוד ולכן הפציעה היתה גם מאד עמוקה .
( אני אישית לא יכולתי להכנס למים ניסיתי 3 פעמים והתמלאתי בפריחה בכל הגוף
הריף והים שם מאד פוריים ביצורים שמן הסתם גופי לא הסתדר איתם )
עשינו את כל הדרך לכיוון הגיפ שגם זה נהפך למסורבל וקשה יותר י
לבסוף הגענו והמשימה היתה למצוא רופא כמה שיותר קרוב שאלנו כמה אנשים בדרך
שלחו אותנו לבית מלון שהיה בתווך נסיעה של חצי שעה בכל הזמן הזה ד עם מגבות
שסופגות לו את הדם מהראש והגב שהיה מדמם
הגענו למלון היה צריך להזעיק את הרופא השעה היתה שעת בוקר מוקדמת לקח לו
להגיע חצי שעה ,
8 תפרים בראש זריקת טטנוס טיפול בסריטות ומרשם לאנטביוטיקה וכמובן "המכה "אי
אפשר להכנס למים לפחות ל14 יום
טוב אתם מבינים מה המשמעות של מה שד שמע.
ראיתי אותו מחוויר ומקלל הבת זונה הזאת קיללה אותי שלא רציתי לעשות מסג הוא
לא הפסיק להגיד את זה הוא האמין בזה והאמת שגם אני .
לא יודעת מהרגע הראשון שהגענו לאולו הרגשנו שיש שם אנרגיה אחרת במקום ,משהו
עם כוח של מיסטיות .
הפציעה הזאת רק חיזקה לנו את ההרגשה שהיה כאן"כישוף"סימנים היו על כל הגוף
ד לא יכל לשכב על הגב יותר משבוע ,הכאב היה עצום והתיסכול שהנה אתה כאן והכי
גרוע קורא לך ביום ובשעה הראשונה שאתה גולש .
לקחנו את המצב הנתון והחלטנו נטייל כל יום במקום אחר ניקח איתנו את הדברים
מהמלון וונחזור לקוטה כשיהי אפשר שוב לגלוש
הזמן עמד לפנינו נתנו לפציעה זמן הבראה של שבועיים ואכן השבועיים שאחרי היו
ברוכים בגלים.
את באלי עזבנו רק אחרי חודש לא לפני שכתבנו בארון הבגדים על דלת העץ את סיפור
"ההתפלחות" שלנו לבאלי
אם מישהו אי פעם יתקל בארון מבאלי שכתוב בו סיפור בעברית על השתלשלות ד ואנכי
באי באלי שתדעו זה אנחנו שני הרפתקנים מישראל הקטנה.
אהה וכמובן שלא יהיו טעויות גם הצטלמנו לפני המטוס של גארודה איירליין ככה
שלאף אחד לא יהיה ספק שהיינו שם........
רוצים לכתוב גם על טיול שלחו לנו מייל
: |
